Parshat Terumah 5769

Rabbi Ari Kahn

A Holy House
The previous Parsha, Mishpatim, comes to an end as Moshe
enters the cloud, ascends the mountain, and remains there
forty days and nights (Shmot 24:18). Parshat Teruma follows,
with a call for donations, and with instructions and a
description of the Mishkan (Tabernacle) which is to be built.
The straightforward reading of the text is uninterrupted,
undisturbed. As we read them, the verses seem to flow
effortlessly. However, Rashi informs us that this continuity is
artificial; this is not the proper sequence of events.

Rashi’s comment is not to found locally; it is neither at the

end of Mishpatim, nor at the beginning of Terumah.
Ironically, his comment is also “out of place”, found six
chapters later, at the point in the text where Rashi believes
the Biblical narrative should have continued after Moshe’s
ascension to Mount Sinai. Commenting on the last verse of
Chapter 31, in Parshat Ki Tisa, Rashi raises the question of
Biblical chronology:

‫ פרק ל"א פדוק י"ח‬,‫ספר שמות‬

‫ לחת אבן כתבים באצבע‬,‫ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו בהר סיני שני לוחות העדת‬
.‫אלקים‬
He gave to Moshe when He finished speaking with him
on Mount Sinai, the two Tablets of Testimony, tablets of
stone, written with the finger of God (Shmot 31:18)

‫רש"י על שמות פרק לא פסוק יח‬

‫ אין מוקדם ומאוחר בתורה מעשה העגל קודם לציווי מלאכת‬- '‫ויתן אל משה וגו‬
‫המשכן ימים רבים היה שהרי בי"ז בתמוז נשתברו הלוחות וביום הכפורים נתרצה‬
.‫הקב"ה לישראל ולמחרת התחילו בנדבת המשכן והוקם באחד בניסן‬
“And He gave to Moshe”: There is no deliberate
sequence to the events in the Torah. The Golden Calf
preceded the command to build the Temple by a
significant amount of time. For on the 17th of Tammuz

1
 the Tablets where broken (as a response to the Golden
Calf) and on Yom Kippur (almost three months later)
God was placated toward Israel, and the following day
they began the collections for the Mishkan which was
erected on the first of Nisan.1

This passage in Rashi raises a whole host of questions, some

on the theoretical plane, affecting the entire discipline of
Bible Studies, and some of a more limited scope, involving
the verses in this Parsha: Why would Rashi “complicate”
matters by taking the text further from its straightforward
reading? What are the implications of such an understanding
of the text in this instance, and more generally for our
understanding of Biblical chronology? Is there any evidence
from the verses that the sequence of events is not as it
appears in the text? And if Rashi is correct, why were the
verses (in this instance and in other instances throughout
the Biblical narrative) written in this particular order? And
finally, why does Rashi not make this comment at the end of
Mishpatim, or the beginning of Teruma, where the disruption
of chronological order takes place?

A simple solution to all of these questions might be a literary

approach to the text: We may say that the text of the Torah
is ordered along thematic lines, and not according to
chronological sequence. Yet this answer leaves us
unsatisfied: when there are lacunae, they must be
explained. The Torah’s every word, every letter, every
punctuation point and cantillation sign, reveal theological
and philosophical truths. The reason the text is transmitted
in this particular order must be examined, explained and
understood.

1
A comment in some editions of Rashi includes an interpolation which offers an alternative explanation.
The Torah indeed follows the proper sequence, and Rashi’s chronology is correct, except for one
consideration: The instructions for the Temple contained in Parshat Terumah were part of what God said to
Moshe while he was on Mount Sinai, and not what Moshe said to the people when he descended.
‫(צ"ע טובא דלמא הכל כסדר וציווי הקב"ה למשה היה בארבעים ימים הראשונים טרם עשותם העגל וקודם רדתו מההר עשו את‬
‫ וכן הוא בהדיא בזוהר ויקהל‬.‫העגל ומשה לא הגיד לישראל ציווי המשכן עד למחרת יום הכפורים שהיו ישראל מרוצים להקב"ה‬
‫ ומשה בציווי אמר‬.'‫אשר על כן בציווי הקב"ה כתיב מאת כל איש דהיינו גם ערב רב כמו שדרשו רבותינו ז"ל איש איש מלמד וכו‬
:)‫לישראל קחו מאתכם דייקא ולא מערב רב לפי שהם גרמו בנזקים וק"ל‬

2
Reading the text in the sequence Rashi suggests, with the
sin of the Golden Calf immediately preceding the instructions
for the Mishkan, has theological implications: Were it not for
the sin of the Golden Calf, no instructions to build the
Mishkan would have been forthcoming. The sin of the Golden
Calf was a result of the frustration inherent in worshiping a
transcendent God, a God that cannot be touched, embraced,
or prostrated to. This can be very demoralizing to man who
wants something tangible to worship. The implication is that
the Mishkan is a concession to failed, lowly man. In other
words, the Mishkan was born of sin, and is illegitimate, a
mistake.

This approach can lead to an attitudinal shift regarding most

of the following chapters of the Book of Shmot, as well as
large parts of the book of Vayikra. All of the sections that
pertain to the Mishkan and its ornaments would necessarily
be relegated to a diminished status. The conclusion would be
that real Judaism, authentic Judaism, Judaism as it was
meant to be, knows of no Mishkan, no offerings, no
sacrifices, and thus no altar or figurines (kruvim).

The Rambam addresses this philosophical question in the

“Guide for the Perplexed,” Book 3, Chapter 32:

‫ חלק ג פרק לב‬- ‫ספר מורה נבוכים‬

- ‫וכמו זאת ההנהגה בעצמה מן המנהיג ההוא ית' באו דברים רבים בתורתנו‬
‫ לפי טבע‬,‫ ולזה אי אפשר‬- ‫ שאי אפשר לצאת מן ההפך אל ההפך פתאום‬,‫והוא‬
‫ וכאשר שלח האלוה 'משה רבנו' לתתנו‬.‫ שיניח כל מה שהרגיל בו פתאום‬,‫האדם‬
‫ "אתה הראת לדעת‬,‫ כמו שבאר ואמר‬- '‫"ממלכת כהנים וגוי קדוש" בידיעתו ית‬
,‫ כמו שאמר‬- ‫ ולהנתן לעבודתו‬,"'‫ וידעת היום והשבות אל לבבך וגו‬,"'‫וגו‬
‫ "ואותו‬,‫ ואמר‬,"‫ "ועבדתם את יי אלוהיכם‬,‫ ואמר‬,"‫"ולעבדו בכל לבבכם‬
‫ והעבודה‬,‫ שהיו אז רגילים בו‬,‫ והיה המנהג המפורסם בעולם כולו‬- "‫תעבודו‬
‫ להקריב מיני בעלי חיים בהיכלות ההם אשר היו‬- ‫הכוללת אשר גדלו עליה‬
‫ והעבודים והפרושים‬,‫מעמידים בהם הצלמים ולהשתחוות להם ולקטר לפניהם‬
‫היו אז האנשים הנתונים לעבודת ההיכלות ההם העשויים לכוכבים (כמו‬
‫ לא גזרה חכמתו ית' ותחבולתו המבוארת בכל בריאותיו שיצונו‬- )‫שבארנו‬
‫ כי אז היה זה מה שלא יעלה‬,‫להניח מיני העבודות ההם כולם ולעזבם ולבטלם‬
‫ שהוא נוטה תמיד למורגל; והיה דומה אז כאילו‬,‫ כפי טבע האדם‬,‫בלב לקבלו‬
‫ האלוה צוה אתכם שלא‬,‫ שיקרא לעבודת האלוה ויאמר‬,‫יבוא נביא בזמננו זה‬
‫ אבל תהיה עבודתכם‬,‫תתפללו אליו ולא תצומו ולא תבקשו תשועתו בעת צרה‬
:‫מחשבה מבלתי מעשה‬

3
‫ומפני זה השאיר ית' מיני העבודות ההם והעתיקם מהיותם לנבראים ולענינים‬
‫ וצוונו לבנות‬.'‫ וצונו לעשותם לו ית‬,'‫ לשמו ית‬- ‫דמיוניים שאין אמיתות להם‬
,"‫ "מזבח אדמה תעשה לי‬,‫ ושיהיה המזבח לשמו‬,"‫ "ועשו לי מקדש‬,‫היכל לו‬
‫ ושישתחוו לו ושיקטירוהו‬,"‫ "אדם כי יקריב מכם קרבן ליי‬,‫ושיהיה הקרבן לו‬
,"'‫ "זובח לאלוהים יחרם וגו‬,‫ והזהיר מעשות דבר מאלו המעשים לזולתו‬.‫לפניו‬
‫ ואמר "וכהנו‬,'‫ והפריש 'כהנים' לביתצ ה'מקדש‬."‫"כי לא תשתחוה לאל אחר‬
‫ מפני שהם עסוקים‬,‫ וחיב שייוחדו להם מתנות על כל פנים שיספיקו להם‬,"‫לי‬
‫ והגיע בזאת הערמה האלוהית‬.'‫ והם מתנות ה'לוים וה'כהנים‬,‫בבית ובקרבנותיו‬
‫ והיא‬,‫שנמחוה זכר 'עבודה זרה' והתקימה הפינה הגדולה האמיתית באמונתו‬
‫מציאות האלוה ואחדותו; ולא יברחו הנפשות וישתוממו בבטל העבודות אשר‬
:‫הורגלו ולא נודעו עבודתו זולתם‬
The Israelites were commanded to devote themselves
to His service; comp. "and to serve him with all your
heart" (ibid. xi. 13); "and you shall serve the Lord your
God" (Shmot 23, 25); "and ye shall serve him" (Devarim
13, 5). But the custom which was in those days general
among all men, and the general mode of worship in
which the Israelites were brought up, consisted in
sacrificing animals in those temples which contained
certain images, to bow down to those images, and to
burn incense before them; religious and ascetic persons
were in those days the persons that were devoted to
the service in the temples erected to the stars, as we
have explained. It was in accordance with the wisdom
and plan of God, as displayed in the whole Creation,
that He did not command us to give up and to
discontinue all these manners of service; for to obey
such a commandment would have been contrary to the
nature of man, who generally cleaves to that to which
he is accustomed… For this reason God allowed these
kinds of service to continue; He transferred to His
service that which had formerly served as a worship of
created beings, and of things imaginary and unreal, and
commanded us to serve Him in the same manner; viz.,
to build unto Him a temple; comp. "And they shall make
unto me a sanctuary" (Shmot 25, 8); to have the altar
erected to His name; comp. "An altar of earth thou shalt
make unto me" (ibid. 20, 21); to offer the sacrifices to
Him;

4
This approach, which sees the Mishkan and korbanot
(sacrifices) as a concession to human need and a co-optation
of pagan practice for service of the Almighty, doesn’t ring
true in light of numerous verses. For example, when Noach
brought an offering, the smell was a “delight and pleasing
for God.2 Even before that episode, what pagan influences
could have impacted Cain and Hevel?3 Clearly, there was no
“regular” form of worship in those circumstances.
Throughout the Book of Bereishit, we see evidence that
contradicts the Rambam’s formulation: When Yaakov lies
down one mysterious and awesome night, he sees angels
climbing to heaven, and vows that he will build a house for
God. When the Israelites crossed the Sea, which split
majestically for them – they broke into song and exclaimed:

‫ספר שמות פרק טו‬

‫ (יד) שָמְעו עַמִים‬:ָ‫(יג) נָחִיתָ בְחַסְדְךָ עַם זו גָאלְתָ נֵהַלְתָ בְעָזְךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶך‬
‫ (טו) אז נִבְהֲלו אלופֵי אֱדום אֵילֵי מואב יֹאחֲזֵמו‬:‫יִרְגָזון חִיל אחַז ישְבֵי פְלָשֶת‬
‫ (טז) תִפֹל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִגְדֹל זְרועֲךָ יִדְמו‬:‫רָעַד נָמֹגו כֹל ישְבֵי כְנָעַן‬
‫ (יז) תְבִאֵמו וְתִטָעֵמו בְהַר‬:ָ‫כָאבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְךָ ה’ עַד יַעֲבֹר עַם זו קָנִית‬
:ָ‫נַחֲלָתְךָ מָכון לְשִבְתְךָ פָעַלְתָ ה’ מִקְדָש אֲדֹנָי כונֲנו יָדֶיך‬
You in Your mercy have led forth the people whom you
have redeemed; You have guided them in Your strength
to Your holy habitation. The people shall hear, and be
afraid; sorrow shall take hold on the inhabitants of
Philistia. Then the chiefs of Edom shall be amazed; the
mighty men of Moav, trembling shall take hold upon
them; all the inhabitants of Canaan shall melt away.
Fear and dread shall fall upon them; by the greatness of
Your arm they shall be as still as a stone; till Your people
2
Bereishit 8:20, 21: And Noah built an altar to God; and took of every clean beast, and of every clean bird,
and offered burnt offerings on the altar. And God smelled the pleasing odor; and God said in his heart, ‘I
will not again curse the ground any more for man’s sake; for the imagination of man’s heart is evil from his
youth; nor will I again destroy every living thing, as I have done.’
‫ספר בראשית פרק ח‬
)‫ (כא‬:ַ‫(כ) וַיִבֶן נֹחַ מִזְבֵחַ לַה' וַיִקַח מִכֹל הַבְהֵמָה הַטְהֹרָה ומִכֹל הָעוף הַטָהור וַיַעַל עֹלֹת בַמִזְבֵח‬
‫וַיָרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִיחֹחַ וַיֹאמֶר ה' אֶל לִבו לֹא אֹסִף לְקַלֵל עוד אֶת הָאֲדָמָה בַעֲבור הָאדָם כִי יֵצֶר לֵב‬
:‫הָאדָם רַע מִנְעֻרָיו וְלֹא אֹסִף עוד לְהַכות אֶת כָל חַי כַאֲשֶר עָשִיתִי‬
3
Bereishit 4:3,4. And in process of time it came to pass, that Cain brought of the fruit of the ground an
offering to the Lord. And Hevel also brought of the firstlings of his flock and of the fat of it. And God had
respect for Hevel and for his offering…
‫ספר בראשית פרק ד‬
‫ (ד) וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוא מִבְכֹרות צֹאנו‬:'‫(ג) וַיְהִי מִקֵץ יָמִים וַיָבֵא קַיִן מִפְרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה‬
:‫ומֵחֶלְבֵהֶן וַיִשַע יְדֹוָד אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתו‬

5
 pass over, O Lord, till the people pass over, whom you
have made. You shall bring them in, and plant them in
the mountain of Your inheritance, in the place, O Lord,
which You have made for You to dwell in, in the
Sanctuary, O Lord, which Your hands have established.

The words of the Song of the Sea should be re-examined in

our present discussion: The entire nation experienced
prophecy at the Splitting of the Sea, and the words and
phrases with which they express their joy and gratitude
unmistakably describe the content of their vision. They saw
the Canaanites fleeing before them in fear; they saw their
own future in the Promised Land. Regarding our topic of
inquiry, they saw a “Holy habitation”, a “mountain of
inheritance”-- they saw a “Sanctuary”. All this, as they
passed through the sea; all this was expressed in rapturous
song when they emerged safely on the other side. They sang
about God’s Sanctuary, the Mikdash, long before there was a
Golden Calf. At the Splitting of the Sea, the Israelites had an
epiphany of the Beit HaMikdash standing in all its glory in
Jerusalem.

The Ramban differs sharply with the Rambam. The Ramban

believes that the Mishkan is holy and sublime.4 In his view,
the purpose of the Mishkan is to continue the Revelation
begun at Sinai.5 This may be traced in the parallel language
4
See Ramban’s introduction to Shmot.
‫רמב"ן על בראשית פרק מט פסוק לג‬
‫ וכשיצאו ממצרים אף על פי שיצאו מבית עבדים עדיין‬- ‫והנה הגלות איננו נשלם עד יום שובם אל מקומם ואל מעלת אבותם ישובו‬
‫ וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקדוש ברוך הוא והשרה שכינתו ביניהם‬,‫ כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר‬,‫יחשבו גולים‬
‫ ואז נחשבו גאולים ולכן נשלם הספר הזה‬,)‫ והם הם המרכבה (ב"ר מז ח‬,‫ שהיה סוד אלוה עלי אהליהם‬,‫אז שבו אל מעלת אבותם‬
:‫בהשלימו ענין המשכן ובהיות כבוד ה' מלא אותו תמיד‬
5
See Ramban Shmot 25:1

‫רמב"ן על שמות פרק כה פסוק א‬

‫ וכמו שנאמר שם (לעיל כד טז) וישכן כבוד ה' על הר‬- ‫ שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר‬,‫וסוד המשכן הוא‬
‫ כן כתוב במשכן וכבוד ה' מלא את המשכן (להלן מ לד) והזכיר‬,‫ וכתיב (דברים ה כא) הן הראנו ה' אלהינו את כבודו ואת גדלו‬,‫סיני‬
‫ כנגד "את כבודו ואת גדלו" והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר‬,‫במשכן שני פעמים וכבוד ה' מלא את המשכן‬
‫סיני ובבא משה היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני וכמו שאמר במתן תורה (דברים ד לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך‬
‫ כך במשכן כתיב (במדבר ז פט) וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים‬,‫ועל הארץ הראך את אשו הגדולה‬
‫ כי כל‬,‫וידבר אליו ונכפל "וידבר אליו" להגיד מה שאמרו בקבלה שהיה הקול בא מן השמים אל משה מעל הכפרת ומשם מדבר עמו‬
‫ ועל כן היו שניהם‬,)‫ כדרך ודבריו שמעת מתוך האש (דברים ד לו‬,‫דבור עם משה היה מן השמים ביום ונשמע מבין שני הכרובים‬
‫ כי שם יהיה בית מועד לדבור ונקדש‬,‫זהב וכן אמר הכתוב (להלן כט מב מג) אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם ונקדש בכבודי‬
:‫בכבודי‬

6
‫‪utilized to describe the completed Mishkan and the language‬‬
‫‪employed to describe Mount Sinai during the Revelation:‬‬

‫ספר שמות פרק כד‬

‫(טו) וַיַעַל משֶה אֶל הָהָר וַיְכַס הֶעָנָן אֶת הָהָר‪(:‬טז) וַיִשְכֹן כְבוד ה’ עַל הַר סִינַי‬
‫וַיְכַסֵהו הֶעָנָן שֵשֶת יָמִים וַיִקְרָא אֶל משֶה בַיום הַשְבִיעִי מִתוךְ הֶעָנָן‪(:‬יז)‬
‫ומַרְאֵה כְבוד ה’ כְאֵש אֹכֶלֶת בְרֹאש הָהָר לְעֵינֵי בְנֵי יִשְרָאֵל‪(:‬יח) וַיָבֹא משֶה‬
‫בְתוךְ הֶעָנָן וַיַעַל אֶל הָהָר וַיְהִי משֶה בָהָר ארְבָעִים יום וְארְבָעִים לָיְלָה‪:‬‬
‫‪And Moshe went up to the Mount, and a cloud covered‬‬
‫‪the Mount. And the Glory of God abode upon Mount‬‬
‫‪Sinai, and the cloud covered it six days; and He called‬‬
‫‪to Moshe on the seventh day from the midst of the‬‬
‫‪cloud. And the sight of the Glory of God was like‬‬
‫‪devouring fire on the top of the Mount in the eyes of the‬‬
‫‪People of Israel. And Moshe went into the midst of the‬‬
‫‪cloud, and went up to the Mount; and Moshe was on the‬‬
‫)‪Mount forty days and forty nights. (Shmot 24:15-18‬‬

‫ספר שמות פרק מ‬

‫(לד) וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מועֵד וכְבוד ה’ מָלֵא אֶת הַמִשְכָן‪(:‬לה) וְלֹא יָכֹל משֶה‬
‫לָבוא אֶל אֹהֶל מועֵד כִי שָכַן עָלָיו הֶעָנָן וכְבוד ה’ מָלֵא אֶת הַמִשְכָן‪(:‬לו)‬
‫ובְהֵעָלות הֶעָנָן מֵעַל הַמִשְכָן יִסְעו בְנֵי יִשְרָאֵל בְכֹל מַסְעֵיהֶם‪:‬‬
‫‪Then a cloud covered the Tent of Meeting, and the Glory‬‬
‫‪of Good filled the Mishkan. And Moshe was not able to‬‬
‫‪enter into the Tent of Meeting, because the cloud abode‬‬
‫‪on it, and the Glory of God filled the Mishkan. And when‬‬
‫‪the cloud was taken up from over the Mishkan, the‬‬
‫‪Children of Israel went onward in all their journeys; But‬‬
‫‪if the cloud was not taken up, then they journeyed not‬‬
‫‪till the day that it was taken up. For the cloud of God‬‬
‫‪was upon the Mishkan by day, and fire was on it by‬‬
‫‪night, in the sight of all the House of Israel, throughout‬‬
‫)‪all their journeys. (Shmot 40:34-38‬‬
‫והמסתכל יפה בכתובים הנאמרים במתן תורה ומבין מה שכתבנו בהם (עי' להלן פסוק כא) יבין סוד המשכן ובית המקדש‪ ,‬ויוכל‬
‫להתבונן בו ממה שאמר שלמה בחכמתו בתפלתו בבית המקדש ה' אלהי ישראל (מ"א ח כג)‪ ,‬כמו שאמר בהר סיני ויראו את אלהי‬
‫ישראל (לעיל כד י)‪ ,‬והוסיף שם לפרש "ה'" לענין שרמזנו שם למעלה כי אלהי ישראל יושב הכרובים‪ ,‬כמו שאמר וכבוד אלהי‬
‫ישראל עליהם מלמעלה היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל בנהר כבר ואדע כי כרובים המה (יחזקאל י יט כ) ואמר דוד‬
‫ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית ה' (דהי"א כח יח)‪ ,‬וכן יזכיר תמיד בבית המקדש לשם ה' (מ"א ה‬
‫יט)‪ ,‬לשמך (שם ח מד)‪ ,‬ויאמר בכל פעם ופעם ואתה תשמע השמים (שם ח לב)‪ ,‬במדת רחמים‪ ,‬וכתיב (שם ח מד מה) והתפללו אל‬
‫ה' דרך העיר אשר בחרת בה והבית אשר בניתי לשמך ושמעת השמים‪ ,‬ובביאור אמר כי האמנם ישב אלהים את האדם על הארץ‬
‫הנה שמים ושמי השמים לא יכלכלוך (דהי"ב ו יח) וכתיב על הארון להעלות משם את ארון האלהים אשר נקרא שם שם ה' צבאות‬
‫יושב הכרובים עליו (ש"ב ו ב) ובדברי הימים (א יג ו) להעלות משם את ארון האלהים ה' יושב הכרובים אשר נקרא שם‪ ,‬כי השם‬
‫יושב הכרובים‪:‬‬

‫‪7‬‬
In a word, the holiness of Sinai is transferred to the Mishkan.6
In the Ramban’s view, this was always part of the plan; the
sequence of events was as it is recorded. Rashi’s claim that
the sequence of the text is convoluted, would be forcibly
rejected by the Ramban, and we are left to attempt to
decipher Rashi’s motivation for changing the sequence, and
to deal with the philosophical “fallout” of such a reading of
the text as it effects the status and stature of the Tabernacle
and the Temple, the Mishkan and the Beit HaMikdash.

The implications of Rashi’s reading of the sequence of events

seem somehow counter-intuitive: How can an institution so
central in significance to Jewish experience, service, and
prayer for the next millennium have such inauspicious
origins?

We should note that Rashi himself never expressly states

that there would not have been a Mishkan had the Israelites
not sinned with the Golden Calf; this conclusion was implied.
Even if we are correct in deducing this conclusion from
Rashi’s comment, further clarification is required. Let us
consider the evidence: Neither the Song of the Sea nor
Yaakov’s vow point to a Mishkan. Both of these earlier
references point to the building of a Beit HaMikdash, a
permanent structure in the Land of Israel, at a specific
location. Why did we need a Mishkan? The answer seems
obvious: Hundreds of years would elapse between the
Revelation at Sinai and the building of the Beit HaMikdash.
Our question should be, was this part of the original plan?

We can reconcile Rashi’s comments here regarding the

status of the Mishkan and the context in which it was
6
See the previous two footnotes and citations, also see Ramban on Shmot 40:34.
‫רמב"ן על שמות פרק מ פסוק לד‬
‫ כי תוכו מלא‬,‫(לד) ויכס הענן את אהל מועד אמר כי הענן יכסה את האהל מכל צד והוא מכוסה וטמון בו וכבוד ה' מלא את המשכן‬
‫ כענין שנאמר בהר סיני (לעיל כ כא) אל הערפל אשר שם האלהים ואמר כי לא יכול‬,‫ כי הכבוד שוכן בתוך הענן תוך המשכן‬,‫הכבוד‬
'‫ כי המשכן מלא כבוד ה‬,‫ מפני שהיה הענן מכסה אותו ולא היה רשאי לבא בתוך הענן ועוד‬,‫משה לבא אל אהל מועד אפילו אל הפתח‬
‫ אבל יקרא אותו ויבא בתוך הענן כאשר עשה בהר סיני ויקרא אל משה ביום השביעי‬,‫ שלא יבא שם בלא רשות‬,‫ואיך יכנס בו והטעם‬
‫ בעבור שנאמר וידבר ה' אליו מאהל מועד (ויקרא א‬,‫ ואמר ויבא משה בתוך הענן (שם יח) ועל דרך הפשט‬,)‫מתוך הענן (לעיל כד טז‬
:‫ אבל קרא אותו מאהל מועד ועמד פתח אהל מועד וידבר אליו‬,‫א) לא נכנס משה למשכן‬

8
designed, with comments elsewhere regarding the
wanderings of the Jews in the desert. While conventional
wisdom would have it that the Jews wandered for forty years
as a punishment for the sin of the spies, Rashi explains that
this punishment was not directly or exclusively the result of
the slanderous report of the spies or of the Israelites’
reaction. In Rashi’s view, the sin of the Golden Calf was an
equal factor in the sentence decreed upon the Israelites.
When the Children of Israel worshipped the Golden Calf they
made at the foot of Mount Sinai, they received a “suspended
sentence” of 40 years of wandering. When the spies
returned with their slanderous and disheartening report, and
the Children of Israel cast aside their faith in God and
adopted the report of the spies, the “suspended sentence”
was actualized. Rashi reaches this conclusion through a
simple mathematical calculation.

‫ספר במדבר פרק יד‬

‫(לד) בְמִסְפַר הַיָמִים אֲשֶר תַרְתֶם אֶת הָארֶץ ארְבָעִים יום יום לַשָנָה יום לַשָנָה‬
:‫תִשְאו אֶת עֲונֹתֵיכֶם ארְבָעִים שָנָה וִידַעְתֶם אֶת תְנואתִי‬
According to the number of the days in which you spied
the land, forty days, each day for a year, shall you bear
your iniquities, forty years, and you shall know my
displeasure.

Rashi explains:

‫רש"י על במדבר פרק יד פסוק לג‬

‫…ואע"פ שקדמה לשלוח המרגלים לפי שמשעשו את העגל עלתה גזירה זו במחשבה‬
‫אלא שהמתין להם עד שתתמלא סאתם וזהו שנאמר (שמות לב) 'וביום פקדי במרגלים‬
‫ופקדתי עליהם חטאתם' ואף כאן נא' תשאו את עונותיכם ולא עונכם שתי עונות של עגל‬
:… ‫ושל תלונה‬
Even though it preceded the sending of the spies, for
making the Calf this punishment arose in thought, but
(God) waited for them to complete (their iniquity), and
this is the meaning of the verse (Shmot 32, 34) …And
on the day that I punish them (for the sin of the spies), I
will remember their sin (of the Golden Calf)’ Here, too
(i.e., at the Golden Calf), it says… “And you will pay for
your sins”. Not “for your sin,” but for two sins, the

9
 (Golden) Calf and the complaints (after the spies
returned). Rashi on Bamidbar 14:33

The sin of the spies took place in the second year after
leaving Egypt, and the Israelites wandered the desert for
another 39 years.7 Thus, Rashi calculates the fortieth year,
or to be more precise, the first year, as the year between the
first sin, the Golden Calf, and the second sin, the sin of the
spies. The year they had already spent in the desert was
calculated within the forty year sentence as “time served”.

From the more positive side of the coin, we might look at this
issue slightly differently: After the Revelation at Sinai, the
Jews should have marched triumphantly and directly into
Israel and claimed their national inheritance. At that
juncture, their vision at the Sea would have been realized:
The Canaanites and the other nations who stood in their way
would have scattered. Had they not sinned with the Golden
Calf, had they marched directly from Sinai into Israel, they
never would have needed a Mishkan. They would have built
the Beit HaMikdash on the Holy Mountain without any
interruption.

In other words, both the Rambam’s view and Rashi’s view

are correct, but each reflects a different strand of our
development. The text, as it has been transmitted, reflects
the organic connection of the terumah to the Revelation at
Sinai, a seamless transference of the Revelation to the
House of God, the march from Sinai to Israel and the
immediate building of the Beit HaMikdash as a means of
establishing ongoing revelation. This is how the Ramban
reads the text. Rashi’s comment, in which the sin of the
Golden Calf interrupts the narrative and colors the building
of the Mishkan, reflects the developments, not as they
should have been but as they were: The course of history,
the choices made by human beings, caused a shift. The
Mishkan, and not the Beit HaMikdash, was built; the desert,

7
See Dvarim 1:2
2. There are eleven days journey from Horeb by the way of mount Seir to Kadesh-Barnea.

10
and not Mount Moriah, was the venue. Yet the theological
truth remains unchanged: The Beit HaMikdash, and by
default, the Mishkan, enable us to bring the Revelation into
our daily existence. The text is written in proper sequence,
on the philosophical level, and out of sequence on the
chronological level.

With this insight we can return to the beginning of Parshat

Terumah. Mishpatim ended with Moshe entering the cloud
on his way up the mountain. This week’s Parsha begins with
the instructions to collect materials:

‫ספר שמות פרק כה‬

‫(ב) דַבֵר אֶל בְנֵי יִשְרָאֵל וְיִקְחו לִי תְרומָה מֵאֵת כָל אִיש אֲשֶר יִדְבֶנו לִבו תִקְחו‬
:‫ …(ח) וְעָשו לִי מִקְדָש וְשָכַנְתִי בְתוכָם‬:‫אֶת תְרומָתִי‬
Speak to the People of Israel, that they bring Me an
offering; from every man that gives it willingly with his
heart you shall take My offering… And let them make
Me a Mikdash (Sanctuary), that I may dwell among
them. (Shmot 25:2,8)

The word “li” (“me”) is difficult in both of these verses. Take

“me” teruma, make “me” a Mikdash. The linguistic
difficulties in the text continue: “I will dwell within them,”
rather than dwelling within “it” (the Mikdash). This difficulty
is repeated further in the text of Chapter 29: We are told that
the Tent of Meeting will be sanctified, the Altar hallowed,
Aharon and his children will be sanctified to serve God, and
the purpose of all this is revealed:

‫(מד) וְקִדַשְתִי אֶת אֹהֶל מועֵד וְאֶת הַמִזְבֵחַ וְאֶת אהֲרֹן וְאֶת בָנָיו אֲקַדֵש לְכַהֵן‬
‫ (מו) וְיָדְעו כִי אֲנִי‬:‫ (מה) וְשָכַנְתִי בְתוךְ בְנֵי יִשְרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים‬:‫לִי‬
’‫ה’ אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶר הוצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָכְנִי בְתוכָם אֲנִי ה‬
:‫אֱלֹהֵיהֶם‬
And I will sanctify the Tent of Meeting and the Altar and
I will sanctify Aharon and his sons to serve me. And I
will dwell within the Children of Israel and be for them a
God. And they will know I am the Eternal their God who
took them out from the land of Egypt to dwell within
them, I am the Eternal God.

11
‫‪The message is clear and unmistakable: The reason for the‬‬
‫‪Exodus is so that God can dwell within the Jewish People. In‬‬
‫‪fact, this plan was already revealed at the Burning Bush8. In‬‬
‫‪fact, according to Chazal9 the Burning Bush is called sneh to‬‬
‫‪connect it linguistically with Sinai. It is here, on the mountain‬‬
‫‪that Moshe sought (or found), the “Mountain of God” called‬‬
‫‪Horev, which is of course another name for Sinai, it is at the‬‬
‫‪Revelation of the Burning Bush that God reveals His plan to‬‬
‫‪Moshe:‬‬

‫ספר שמות פרק ג‬

‫(א) ומשֶה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרו חֹתְנו כֹהֵן מִדְיָן וַיִנְהַג אֶת הַצֹאן אחַר הַמִדְבָר‬
‫וַיָבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה‪ …:‬וַיֹאמֶר כִי אֶהְיֶה עִמָךְ וְזֶה לְךָ הָאות כִי אנֹכִי‬
‫שְלַחְתִיךָ בְהוצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִצְרַיִם תַעַבְדון אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶה‪:‬‬
‫‪And Moshe shepherded the flock of Yitro his father-in-‬‬
‫‪law, the priest of Midian; and he led the flock far into‬‬
‫‪the desert, and came to the Mountain of God, to‬‬
‫‪Horev… And He said, ‘Certainly I will be with you; and‬‬
‫‪this shall be a sign to you, that I have sent you; When‬‬
‫‪you have brought forth the people out of Egypt, you‬‬
‫)‪shall serve God upon this mountain. (Shmot 3:1, 12‬‬

‫‪The Ibn Ezra points to this pronouncement as the defining‬‬

‫‪principle of the Exodus: the purpose of the Exodus is that the‬‬
‫‪people would build a Mishkan, and that God could dwell‬‬
‫‪within them.‬‬

‫‪8‬‬
‫‪According to the Ramban and Ibn Ezra‬‬
‫‪9‬‬
‫‪See Sifra beginning of Vayikra, and Ramban Dvarim 33:16‬‬
‫ספרא פרשת ויקרא דיבורא דנדבה פרשתא א‬
‫(א) ויקרא וידבר הקדים קריאה לדבור‪ .‬הלא דין הוא נאמר כאן דבור ונאמר בסנה דבור מה דבור האמור בסנה הקדים קריאה לדבור‬
‫אף דבור האמור כאן הקדים קריאה לדבור‪( :‬ב) לא אם אמרת בדבור הסנה שהוא תחלה לדברות תאמר בדבור א"מ שאינו תחלה‬
‫לדברות‪ .‬דבור הר סיני יוכיח שאינו תחלה לדברות והקדים בו קריאה לדבור‪:‬‬
‫(ג) לא אם אמרת בדבור הר סיני שהוא לכל ישראל תאמר בדבור א"מ שאינו לכל ישראל‪ .‬הרי אתה דן מבנין אב לא דבור הר סנה‬
‫שהוא תחלה לדברות כהרי דבור הר סיני שאינו תחלה לדברות‪ .‬ולא דבור הר סיני שהוא לכל ישראל כהרי דבור הר סנה שאינו לכל‬
‫ישראל‪( :‬ד) הצד השוה שבהן שהן דבור מפי קדש למשה‪ .‬והקדים קריאה לדבור‪ .‬אף כל מה שהוא דבור ומפי קדש למשה הקדים‬
‫קריאה לדבור‪:‬‬
‫רמב"ן על דברים פרק לג פסוק טז‬
‫ורצון שכני סנה ‪ -‬נמשך למעלה‪ ,‬ומרצון שוכני סנה ויקרא השם הנכבד "שוכני סנה" כי שם נראה אליו בתחלה‪ ,‬ושכן ימים רבים‬
‫על הר סיני שהוא מקום סנה‪ ,‬ומסיני בא ושכן בישראל וטעם הכתוב‪ ,‬שתהיה ארצו מבורכת מרצון השם‪ ,‬כטעם רצית ה' ארצך‬
‫(תהלים פה ב)‪ ,‬וארצה בו ואכבדה (חגי א ח) וטעם "תבואתה"‪ ,‬הברכה הזאת תבוא לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו או טעמו‪ ,‬רצון‬
‫שוכני סנה תבוא לראש יוסף‪ ,‬ואל תתמה על החפץ שיכנה אותו בלשון נקבה‪ ,‬כי כן בלשון ארמית ורעות מלכא (עזרא ה יז)‪ ,‬ולשון‬
‫חכמים חפצת נפשו‪:‬‬

‫‪12‬‬
 ‫אבן עזרא על שמות פרק כט פסוק מו‬
‫ הטעם אז ידעו כי לא הוצאתי אותם ממצרים רק בעבור שיעשו לי משכן‬- ‫(מו) וידעו‬
:‫ וזהו תעבדון את האלהים על ההר הזה‬.‫ושכנתי בתוכם‬
“And they will know”: This means that they will then
know that I took them out of Egypt only so that they will
make for me a Mishkan and I will dwell among (or
within) them. And that is (what is meant by the verse)
“and you will worship God on this mountain.”

The objective of the Exodus is not merely geographical -

neither to “merely” leave Egypt, nor to “simply” go to Israel.
No, the objective is to serve God. And this service is specific:
They were meant, from the very start, to build a Mishkan, to
bring offerings, to have God dwell within them. The language
used at the Burning Bush to describe the future service of
God on that same spot is avoda – sacrificial service of God.
The connotation of the avoda involves bringing sacrificial
offerings.

We should not be surprised that the Ramban concurs with

the Ibn Ezra’s reading:

‫רמב"ן על שמות פרק כט פסוק מו‬

‫… אבל רבי אברהם אמר כי לא הוצאתי אותם מארץ מצרים רק בעבור כי אשכון‬
‫ וזהו תעבדון את האלהים על ההר הזה (לעיל ג יב) ויפה פירש ואם כן יש בענין‬,‫בתוכם‬
‫ אבל הוא‬,‫ כי כפי פשט הדבר השכינה בישראל צורך הדיוט ולא צורך גבוה‬,‫סוד גדול‬
)‫כענין שאמר הכתוב ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מט ג‬
But Rabbi Avraham (Ibn Ezra) said that “I took them out
of Egypt only so that they will make for me a Mishkan
and I will dwell among (or within) them. And that is
(what is meant by the verse) “and you will worship God
on this mountain.” This is well-stated; and this being so,
there is herein a great mystical secret, because the
straightforward meaning of this is that the dwelling of
the Shekhina in Israel is a human need and not a Divine
need (literally, a higher need), but this is as the
Scripture states, (Yeshayahu 49,3) “O Israel, in whom I
will be glorified.”

13
The Ramban’s comment adds one additional piece of
information which requires very careful attention: At the
Burning Bush, a mystical secret was revealed to Moshe that
links that earlier revelation with the building of the Mishkan.
Our understanding of the role of the Mishkan, to allow God to
dwell among us, satisfies a human need. We seek knowledge
of the Divine, we desire intimate contact with God, and the
Mishkan is the vehicle for this intimacy. God’s presence, the
Shekhina, abides in the Mishkan, and our human need for a
physical manifestation of God’s Presence is satisfied. On the
other hand, Judaism believes that God has no needs. God is
perfect, and suffers no lack of any kind. The concept that
the Ramban mentions, the idea of a “Divine need”, seems at
first glance to be an oxymoron. Midrashic sources allude to
this “mystical secret” as a complex process that requires
examination and elucidation.

‫מדרש רבה שמות פרשה לג פסקה א‬

‫ הה"ד (משלי ג) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו אל‬:"‫(א) "ויקחו לי תרומה‬
.‫תעזובו את המקח שנתתי לכם‬
“That they take for me an offering”(25, 2): It is written,
‘For I give you good doctrine; forsake ye not my
teaching.’ (Mishlei 4, 2). Do not forsake the article I
have transferred to your possession.

This Midrash links the Giving of the Torah with the building of
the Mishkan - the end of Parshat Mishpatim with the
beginning of Parshat Teruma. The Midrash then continues to
describe the relationship:

‫… אמר הקב"ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי‬
‫תרומה משל למלך שהיה לו בת יחידה בא אחד מן המלכים ונטלה ביקש לילך לו לארצו‬
‫וליטול לאשתו אמר לו בתי שנתתי לך יחידית היא לפרוש ממנה איני יכול לומר לך אל‬
‫תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך קיטון‬
‫אחד עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את בתי כך אמר הקדוש ברוך הוא‬
‫לישראל נתתי לכם את התורה לפרוש הימנה איני יכול לומר לכם אל תטלוה איני יכול‬
:‫אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר ועשו לי מקדש‬
'I have sold you My Torah, but with it, as it were, I also
have been sold,’ as it says, “That they take me for an
offering.” It can be compared to the only daughter of a
king whom another king married. When he wished to

14
 return to his country and take his wife with him, he [the
father] said to him: 'My daughter, whose hand I have
given you, is my only child. I cannot part with her,
neither can I say to you: "Do not take her," for she is
now your wife. This favor, however, I would request of
you; wherever you go to live, have a chamber ready for
me that I may dwell with you, for I cannot leave my
daughter.’ Thus God said to Israel: ‘I have given you a
Torah from which I cannot part, and I also cannot tell
you not to take it; but this I would request: wherever
you go make for Me a house wherein I may sojourn,’ as
it says, ‘And let them make Me a sanctuary’ (ib. 25, 8).

By acquiring the Torah, the Jews made an acquisition in God

Himself (as it were). This explains the unique use of the word
li, noted above: The li of the terumah and the Mikdash are
connected. By accepting the Torah, we have also accepted
God, and we need to build a place for God to dwell. But there
is a much deeper aspect of this connection, deeper than the
linguistic parallel, and intimated by the Midrash. The direct
connection between the Torah and the Mikdash goes much
further. Elsewhere10, the Midrash teaches that when Moshe
ascended to the heavens to receive the Torah, he saw a
glorious vision. This is only hinted at in the verses in our
Parsha that give building instructions for the Mishkan:

‫ספר שמות פרק כה‬

:‫(מ) ורְאֵה וַעֲשֵה בְתַבְנִיתָם אֲשֶר אתָה מָרְאֶה בָהָר‬
40. And see that you make them after their
pattern, which was shown to you on the Mount.

‫ספר שמות פרק כו‬

:‫(ל) וַהֲקֵמֹתָ אֶת הַמִשְכָן כְמִשְפָטו אֲשֶר הָרְאֵיתָ בָהָר‬
30. And you shall erect the Mishkan according to its
fashion, which was shown to you on the Mount.

10
Pisikta Rabati Parsha 20
‫פסיקתא רבתי פרשה כ‬
‫ובין המתים (שם י"ג) אי לאו דאגמרא מי ידע משה מאי מיבעי למיעבד מיד כשעלה משה למרום פתח הקב"ה‬
‫שבעה רקיעים והראהו בית המקדש של מעלה והראהו ארבע ציבעונים שעשה מהם משכן שנאמר והקמות את‬
)'‫המשכן [כמשפטו אשר הראית בהר] (שמות כ"ו ל‬

15
 ‫ספר שמות פרק כז‬
:‫(ח) נְבוב לֻחֹת תַעֲשֶה אֹתו כַאֲשֶר הֶרְאה אֹתְךָ בָהָר כֵן יַעֲשו‬
8. Hollow with boards shall you make it; as it was shown
to you on the Mount, so shall they make it.

Moshe is given verbal instructions to build the Mishkan, but

abstract descriptions are difficult to translate into precise,
concrete terms. The verses intimate that God did more than
dictate instructions to Moshe, he showed him images as
well.11

But what was Moshe shown? Did he see models, isolated

elements of what was to be constructed by the people, or
was he shown something far more complete?

There is a concept know as the Heavenly Temple – the Beit

HaMikdash shel Maala.12 The Midrash teaches that when the
Ten Commandments were uttered by God, they were
projected out of this Heavenly Temple.13

The Peskita teaches that when Moshe ascended into the

heavens, he saw the Temple above, completely built. It is to
this Beit HaMikdash shel Maala that God refers time and
again in the verses in our Parsha, with the phrase “as you
saw on the Mount”.14

11
The tense of the word “shown” is very difficult to decipher; is this present or past tense? Is Moshe still on
the Mountain when these words are spoken, which would coincide with our hypothesis at the outset of this
discussion, or has come down? This question is significant for our discussion of the sequence of events of
these Parshiot. Presumably, Rashi would say that this is past tense, and perhaps refers to the second time
Moshe went up after the golden Calf debacle.
12
See Rabenu Bachya on Shmot 25,8:
‫רבינו בחיי על שמות פרק כה פסוק ח‬
.‫ ויתכן לומר לפי שהוא דוגמת ביהמ"ק של מעלה‬.‫ קרא המשכן מקדש על שם שהוא מקודש בשריית השכינה‬- ‫(ח) ועשו לי מקדש‬
:‫ כענין שכתוב (שמות כ"ט) ושכנתי בתוך בני ישראל קרי ביה ושכינתי‬,‫ ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם‬...
13
Midrash Tehilim 30:
‫מדרש תהילים מזמור ל‬
‫ אמר‬.‫ שבית המקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה‬,‫ לית מילתא פליגא‬,‫ אמר רב חסדא‬.‫מזמור שיר חנוכת הבית לדוד‬
'‫ ג) כי מציון תצא תורה ודבר ה‬,‫ שנאמר (ישעיה ב‬,‫ ממקום שהדברות יוצאות לעולם‬.‫ ב) אל דביר קדשך‬,‫ מהו (תהלים כח‬,‫רבי אבא‬
:‫ לו) נורא אלהים ממקדשיך‬,‫ (תהלים סח‬,‫ וכתיב‬.‫מירושלים‬
14
Pesikta Rabati Parsha 20
‫פסיקתא רבתי פרשה כ‬
:‫ובין המתים (שם י"ג) אי לאו דאגמרא מי ידע משה מאי מיבעי למיעבד‬

16
The human “need” is to transform the mundane objects of
our world into something spiritual. The “Divine need” is to
“compress” spirituality and enable it to be contained within
the physical world. One method of accomplishing the latter
is giving man the Torah. The creation of the Mishkan, and of
the earthly, physical Beit HaMikdash shel Matah, reflects
both the human and the Divine “need”, allowing the
spiritual, Divine Beit HaMikdash to descend to earth, and
allowing the People of Israel to collect their physical,
mundane materials and elevate them, turn them into a
vessel for spirituality. We accepted the Torah, and were given
this spiritual place of meeting with the Divine.

It is more than a coincidence that the Midrash which

contains this great mystical secret chose to teach us through
the symbolism of marriage. The terminology of terumah is
very particular, but is glossed over in translation:
V’yikchu is the word used to describe the method of
donation. This word means “to bring” or “to take”, and its
usage bears a connotation of legal acquisition.

‫ספר שמות פרק כה‬

‫(ב) דַבֵר אֶל בְנֵי יִשְרָאֵל וְיִקְחו לִי תְרומָה מֵאֵת כָל אִיש אֲשֶר יִדְבֶנו לִבו תִקְחו‬
:‫אֶת תְרומָתִי‬
Speak to the People of Israel, that they bring me an
offering; from every man that gives it willingly with his
heart you shall take my offering.

When the Torah describes marriage, this same terminology is

used:

‫ספר דברים פרק כב‬

… ‫(יג) כִי יִקַח אִיש אִשָה‬
When a man takes a wife…( Dvarim 22:13):

Marriage is called kidushin, derived from the word kedusha,

holiness. The process of building the Mishkan is similar to the

‫מיד כשעלה משה למרום פתח הקב"ה שבעה רקיעים והראהו בית המקדש של מעלה והראהו ארבע ציבעונים שעשה מהם משכן‬
]‫שנאמר והקמות את המשכן [כמשפטו אשר הראית בהר‬

17
process of kidushin; both result in a sanctified relationship.
Both allow the elevation of the physical to a level of
spirituality that would have been thought impossible in our
world of flesh and blood, stone and wood, silver and gold.
The building of the Mishkan is the culmination of the
marriage that took place between God and the Jewish people
at Sinai. The Mishna at the end of Taanit teaches:

‫משנה מסכת תענית פרק ד‬

‫ (שיר השירים ג) צְאֶינָה ורְאֶינָה בְנות צִיון בַמֶלֶךְ שְלֹמֹה בַעֲטָרָה‬,‫וְכֵן הוא אומֵר‬
‫ ובְיום‬.‫ זו מַתַן תורָה‬,‫ בְיום חֲתֻנָתו‬.‫שֶעִטְרָה לו אִמו בְיום חֲתֻנָתו ובְיום שִמְחַת לִבו‬
:‫ אמֵן‬.‫ שֶיִבָנֶה בִמְהֵרָה בְיָמֵינו‬,‫ זֶה בִנְיַן בֵית הַמִקְדָש‬,‫שִמְחַת לִבו‬
Likewise it says (Shir haShirim 3), “Go forth, o ye
daughters of Zion, and gaze upon King Solomon, even
upon the crown wherewith his mother hath crowned
him in the day of his espousals, and in the day of the
gladness of his heart.” ‘On the day of his espousals’
refers to the day of the Giving of the Torah. ‘And on the
day of the gladness of his heart’ refers to the building
of the Beit haMikdash; may it be rebuilt speedily in our
days.

Marriage is legally actuated with a transfer of a valuable

possession, most commonly a ring, but the completion of the
marriage ceremony is with yichud, when husband and wife
come together, alone at last, in a symbolic home. On the
national level, the act of acquisition was in God’s giving and
our accepting the Torah. The completion of this wedding, our
yichud with God, is in the Mishkan.

This was the “Divine need”: to complete the marriage. Once

we accepted the Torah, declaring our dedication to God and
to Him alone, the process of marriage began. The building of
the Mishkan is the necessary final step. The building of the
Mishkan must follow the Giving of the Torah just as yichud
follows the act of kinyan kidushin.

Although we now suffer the pain of estrangement, we look

forward to the day when the Jewish People renew their vows
with God by accepting the Torah completely. On that day, the

18
‫‪Third Temple, the place where we consummate our intimacy‬‬
‫‪with God, will descend15, fully built, from heaven.16‬‬

‫‪15‬‬
‫‪The Ben Yehodaya says that this Third Temple, destined to descend from heaven, is what the Jews saw‬‬
‫‪when the Sea was split. Also see the Beit Halevi on Bereishit 25:25, and the Meschech Chochma on Shmot‬‬
‫‪15:16:‬‬
‫ספר בניהו בן יהוידע על מגילה דף יב‪/‬א‬
‫ונראה לי בס"ד כי מצינו בחגי ב' ט' על בית שני כתוב גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון נאום ה'‪ ,‬ועל כן מתפלאים‬
‫לומר חס ושלום אין תקוה לבית שלישי כיון דקרי לבית זה אחרון שמע מינה לא יש אחריו עוד‪ ,‬ומתרצים דהאמת הוא אחרון בבנין‬
‫בשר ודם‪ ,‬שלא יבנה אחריו עוד בנין בשר ודם‪ ,‬אך בית שלישי שאנחנו מצפים אליו הוא מעשה שמים‪ ,‬שעליו נתנבאו בשירת הים‬
‫[שמות ט"ו י"ז] מקדש ה' כוננו ידיך‪.‬‬
‫בית הלוי על בראשית פרק כה פסוק כה‬
‫ובדברים האלה נוכל לפרש דברי הכתוב כשניבא על הבית השני אמר (חגי ב) גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון‪,‬‬
‫ומפרש בגמרא (ב"ב ג) משום דעמד עשר שנים יותר מן הראשון‪ .‬וכבר חקרו אמאי קרי ליה אחרון והלא הוא רק אמצעי ואחריו הרי‬
‫ג"כ יהיה בית שלישי‪ ,‬ובתוספת יו"ט (מסכת דמאי פ"ז מ"ג) כתב דגם על השני שייך לומר אחרון וכמו שאה"כ (בראשית לג) וישם‬
‫את השפחות וילדיהן ראשונה ואת לאה וילדיה אחרונים ויוסף ורחל אחרונים‪ ,‬ובפרט אז בעת בנין בית שני ודאי דשייך לומר בו‬
‫אחרון כיון דעדיין לא נבנה השלישי‪ .‬אבל הנראה לומר יותר דודאי עיקר בית המקדש הניתן לישראל הוא הבית השלישי שיבנה‬
‫בקרוב בימינו אמן שהוא יהיה קיים לעולם ועיקר ההבטחה של ושכנתי בתוכם (שמות כה) הוא עליו‪ ,‬ועליו התפללו בשירת הים‬
‫ואמרו (שמות טו) תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך‪ ,‬דזהו הבית השלישי שאין בניינו בידי‬
‫בשר ודם כראשונים רק ירד מן השמים בנוי ומשוכלל‪ .‬והבית הראשון וכן השני וכל מה שהיה לישראל היו רק הכנה להשלישי דעל‬
‫ידיהם יזכו להשלישי‪ .‬וגם על גאולת ישראל ממצרים כתבו המפרשים שהיה רק הכנה לגאולה העתידה יעויין בדבריהם‪ .‬ונמצא‬
‫דעיקר בהמ"ק הוא השלישי ומקדושתו נצמחו השני בתי מקדשים הקודמים וניתנו להם כדי שיהיו מוכנים על ידיהם לזכות‬
‫להשלישי‪ ,‬ובעצם השלישי הוא ראשון והם נקראים מוקדמים‪ ,‬וע"כ בית המקדש הראשון קראו הכתוב הראשון בה' וזהו שאמר‬
‫הכתוב על השני גדול יהיה כבוד הבית האחרון דהוא נקרא אחרון‪ ,‬מן הראשון דהיינו המוקדם‪ ,‬אבל בית שלעתיד הוא ראשון‪ ,‬ונמצא‬
‫דהאמצעי הוא אחרון ממש‪ .‬וזהו שאמרו בפסחים (דף ה') אני נגלה לכם ראשון ובונה לכם ראשון‪ ,‬דראשון עדיין לא נבנה ורק לע"ל‬
‫יבנה הקב"ה בעצמו כביכול לבית ראשון‪:‬‬
‫‪16‬‬
‫‪See Rashi, Talmud Bavli Sukkah 41a SV Ey Nami, Rabbenu Bachya on Bereishit 28:17:‬‬

‫רש"י סוכה דף מא‪/‬א‬

‫אי נמי ‪ -‬דאיבני בחמיסר סמוך לשקיעת החמה‪ ,‬והיא היא‪ ,‬ואי קשיא דבלילה אינו נבנה דקיימא לן בשבועות (טו‪ ,‬ב) דאין בנין בית‬
‫המקדש בלילה‪ ,‬דכתיב וביום הקים ולא בחמיסר שהוא יום טוב‪ ,‬דקיימא לן בשבועות (שם) דאין בנין בית המקדש דוחה יום טוב‪,‬‬
‫הני מילי בנין הבנוי בידי אדם‪ ,‬אבל מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים‪ ,‬שנאמר (שמות טו) מקדש ה'‬
‫כוננו ידיך‪:‬‬
‫רבנו בחיי על בראשית פרק כח פסוק יז‬
‫ומזה הזכיר כאן שמים שיהיה מעשה שמים לא בנין אדם כמו הראשונים שהזכיר בהם מקום ובית‪:‬‬

‫‪19‬‬